תעסוקת אנשים עם מוגבלות – בין חזון למציאות

העבודה היא זירת התרחשות מרכזית בחיי האדם ויסוד מארגן בשגרת יומו. מעבר למשמעותה הכלכלית, האדם מבלה בעבודה שעות ארוכות, לומד מיומנויות מקצועיות ובין אישיות, קושר קשרים חברתיים, מממש את מטרותיו וחווה תחושת שייכות לקהילה שהוא חי בה. לכן הזכות לעבוד ולהתפרנס בכבוד נחשבת אחת מזכויות האדם הבסיסיות; כאשר אין אדם עובד או, לחילופין, מועסק בתנאי ניצול, נפגע לא רק חוסנו הכלכלי, אלא גם כבודו כאדם. זה נכון שבעתיים לאנשים מקבוצות מוחלשות ומודרות בכלל ולאנשים עם מוגבלות בפרט. מערכת היחסים בין אנשים עם מוגבלות לעולם העבודה הייתה אחת אבני היסוד בהתפתחות תנועת הנכים בעולם. כבר בשנת 1976 הצהיר האיגוד של אנשים עם מוגבלות פיסית נגד הדרה (UPIAS: The Union of the Physically Impaired against Segregation) שניתוח הקשר בין עוני למוגבלות מצביע על כך שמבנה עולם העבודה מונע מאנשים עם מוגבלות להתפרנס ולהשתתף בעבודה לצד עמיתיהם ללא המוגבלות. תובנה זו הייתה אחד המניעים המרכזיים להתפתחות המודל החברתי למוגבלות, הידוע בכינויו, "הרעיון הגדול" של תנועת הנכים הבריטית (1993 .(Hasler,

להמשך