השפעת התאמות בעבודה על תוצאות תעסוקה בקרב מתמודדים
מזה זמן רב רווחת ההכרה בקשיים שחווים מבוגרים המתמודדים עם מגבלות פסיכיאטריות בתחום התעסוקה. כאחד מכל חמישה אנשים עם סכיזופרניה עובד במקום עבודה תחרותי ופחות ממחצית מעורבים בתעסוקה כלשהי. כ61%-85%- מהמתמודדים בגיל העבודה כלל אינם משתתפים בכוח העבודה, לעומת כ20%- מהאנשים בגיל העבודה ללא מגבלה פסיכיאטרית. מתמודדים המשיגים עבודה, נפגשים עם אתגרים כמו מגבלות תפקודיות, שלעתים מחמירות בשל ניכור חברתי ובין-אישי. גורמים אלה תורמים לתוצאות שליליות, בהן נטייה להיעדרות מהעבודה, חופשות הקשורות למגבלה, שעות עבודה מופחתות, תחושת פרודוקטיביות ירודה ולבסוף, שכר נמוך יותר. החוק לאנשים עם מוגבלות בארה"ב )1990( המריץ מחקרים שתיעדו חסמים עיקשים עימם נתקלים מתמודדים בשוק העבודה ופיתחו התערבויות ומדיניות להתמודדות עם חסמים אלה. אחת מהדוגמאות לכך היא מתן התאמות בעבודה. לפי הגדרתה, התאמה בסביבת העבודה מאפשרת לאדם עם מגבלה להשתתף באופן מלא במקום העבודה. רק שני מחקרים התייחסו עד כה לממצאים אמפיריים לגבי הערכת ההשפעה של התאמות בעבודה על תוצאות תעסוקתיות מדידות. אחד המחקרים בדק את הקשר בין משך העסקה וכמות ההתאמות במשך כשלוש שנים, ומצא כי משך החזקת העבודה החציוני היה כפול בקרב אלה שקיבלו חמש התאמות או יותר לעומת אלה שקיבלו פחות התאמות. במחקר אחר רואיינו 191 משתתפים שהשיגו עבודה עם התאמות. תוצאותיו מפרטות חסרונות תפקודיים שחוו המשתתפים ואת ההתאמות התעסוקתיות שניתנו להם כדי להתמודד עימם. דווח על שכר ממוצע של 109$ לשבוע ו47%- מהמשיבים נותרו מועסקים בתום 12 חודשים. המחקר הנוכחי מבקש לבצע השוואה של תוצאות תעסוקתיות בין עובדים המקבלים התאמות לבין עובדים שאינם מקבלים התאמות בנסיבות תעסוקתיות דומות, באמצעות מערך מחקרי מבוקר.