פרספקטיבות של עובדים-עמיתים על תפקידם הפוטנציאלי בהצלחת יישום פרקטיקה מכוונת-החלמה
בעבודתה רבת ההשפעה של פטרישיה דיגן בארה"ב, היא בחנה את חייהם של אדם עם מוגבלות גופנית ואת חייה שלה, אדם עם מחלת נפש. דיגן סיפרה עד כמה חוויותיהם היו דומות בכך שאמרו להם שהם יחיו חיים של חולי ומוגבלות וכי הם חייבים ללמוד "להסתגל" ו"להתמודד" מבלי שיוכלו להחלים. באותו זמן שניהם נכנעו לכך, ורק מאוחר יותר היא למדה כי כאשר אנשים חיים ללא תקווה הם מאבדים את כל הרצון לעשות משהו. החלמה צריכה לאפשר הצלחות וכישלונות, ואלה שמחלימים יכולים להציע תקווה למי שרק מתחילים את החלמתם. בדומה לכך, אנת'וני כתב כי החלמה היא תהליך שנמצא בבעלותם של האנשים עם מוגבלות. אלה שעוזרים להם, הם גורמים התומכים בהחלמה. החלמה יכולה להתרחש ואכן מתרחשת גם ללא משוב מקצועי. אנת'וני הבהיר כיצד מערכת השירותים יכולה לתרום לצרכניה: "המתכננים מערכת מכוונת-החלמה רואים את מערכת בריאות הנפש כגדולה יותר מסכום חלקיה. ...המאמצים להשפיע באופן חיובי על השלכותיה של מחלת נפש יכולים לעשות יותר מאשר להשאיר את האדם פחות בלתי-מתפקד, פחות מוגבל, ופחות מוחלש. התערבויות אלה יכולות להשאיר את האדם לא רק עם "פחות" אלא עם "יותר" – יותר משמעות, יותר תכלית, יותר הצלחה, ויותר סיפוק מחייו". מערכת שירותים טובה היא כזו שבנויה על האמונה בתקווה, ובכך שמקבלי השירות יכולים להחלים. לפי גישה זו, צרכנים מרוויחים מנותני שירותים שמאמינים בהם ומבינים כי החלמה מהשלכותיה של מחלת נפש היא לפעמים קשה יותר מהחלמה מהמחלה עצמה. הבנת גורמים מקדמים אלה של החלמה הולידה פרקטיקות מכוונות-החלמה והחלה להשפיע על שירותי בריאות הנפש באוסטרליה. כיום, פרקטיקה מכוונת-החלמה מותירה סימן בל יימחה על שירותי בריאות הנפש הן באופן גלובלי והן באוסטרליה. צרכנים באוסטרליה לקחו בהדרגה בעלות על המשגת ההחלמה שלהם, בהכריחם את המתנגדים האוחזים במודל הרפואי להבחין בה. כיום זהו מרכיב הכרחי על פי מדיניות הממשלה האוסטרלית במסגרת רפורמה בבריאות הנפש. ישנו צורך בוער בהשגת הבנה טובה יותר של פרקטיקה מכוונת-החלמה ושל השפעתם של עובדים-עמיתים על יישומה במסגרות בריאות הנפש. יש צורך לזהות מהם הקשיים שבהם נתקלים עובדים-עמיתים בתפקידיהם החדשים יחסית, ומה הם היתרונות של העסקתם בשירותים. השירות שבמוקד המחקר הנוכחי מעסיק בהדרגה יותר עובדים עם ידע מניסיון לליווי אנשים עם קשיים כרוניים ואקוטיים בבריאות הנפש, בשותפות עם הצוות הקליני. מחקרים מעטים עוסקים בתפישותיהם של עובדים-עמיתים בנוגע ליישום של מודלים מכווני-החלמה. מחקר זה מבקש ללמוד על הפרספקטיבות והדעות של עובדים-עמיתים לגבי תפקידם ביישום פרקטיקה מכוונת-החלמה במסגרת אחד משירותי בריאות הנפש. הבנה זו תוכל לתרום להרחבת הידע על פרקטיקה מכוונת-החלמה ולמוכנות המקצועית לאמצה.
