מסורת מתחדשת מערכת הבריאות והתפתחות התעסוקה של אנשים עם מוגבלות נפשית בישראל 1970-2000

מאמר זה בוחן את תפקידה של מערכת הבריאות בישראל בעיצוב ובפיתוח שירותים בתחום התעסוקה לאנשים עם מוגבלות נפשית. תפקיד זה החל עם קום המדינה ועם הקמתם של משרד הבריאות והאגף לשירותי בריאות הנפש, אז פיתחה מערכת הבריאות מסגרות תעסוקה לאנשים עם מוגבלות נפשית בתוך בתי החולים הפסיכיאטריים ומחוץ להם. מגמת האל - מיסוד והמעבר לטיפול בקהילה בשנות ה - 70 אמורים היו "לשחרר" את מערכת הבריאות מתפקיד זה, ולהפקיד את הטיפול בנושא בידי המשרד האמון על תחום השיקום התעסוקתי (משרד הרווחה). אולם בפועל, שירותי השיקום התעסוקתי הקיימים לא הי ו מותאמים לצרכיה של אוכלוסייה זו, והיא הודרה מהם. חוסר זה הוביל את משרד הבריאות ליצור בעצמו בשנת 1972 מסגרות תעסוקה בדמות יחידות המעבר התעסוקתיות, ולהקים בשנת 1985 מפעלים מוגנים ייעודיים לאנשים עם מוגבלות נפשית. מענים אלו היו מצומצמים, והובילו בסופו של דבר להצעת חוק פרטית שתעגן בחקיקה את השיקום התעסוקתי לאנשים עם מוגבלות נפשית. בשנת 2000, בתהליך החקיקה של חוק שיקום נכי נפש בקהילה, הורחבה הצעה זו לתחומים נוספים דוגמת דיור ופנאי. יישום החוק הוטל על משרד הבריאות, והוא פיתח ויזם שירותי שיקום במגוון תחומים – ובפרט בתעסוקה. השירותים ניתנים באמצעות מיקור חוץ על ידי יזמים פרטיים ועמותות, ומשרד הבריאות מהווה רגולטור של שירותים אלו. במאמר נעשה שימוש בסוגה המחקרית של חקר מקרה. נערכו 25 ראיונות עם קובעי מדיניות, אנשי מקצוע, ספקי שירותים ואנשי אקדמיה בתחום בריאות הנפש. עוד נותחו מסמכים מארכיון המדינה ומארכיון הכנסת. שימורו והשתנותו של תפקיד מסורתי זה מוסברים באמצעות הגישה המוסדית לשינוי מדיניות. עוד מוסבר במאמר כיצד רעיון התעסוקה וחשיבותו בהקשר ההיסטורי מונפו לכדי חקיקת חוק שיקום נרחב, חוק שהפך אוכלוסייה זו, שהיתה מודרת משירותי השיקום התעסוקתי, לזכאית להם על פי חוק.

להמשך