התפתחות היסטורית של העסקת עמיתים מומחים בעולם ובישראל
בעולם (המערבי דובר האנגלית) - עדויות ראשוניות להעסקה של אנשים עם ניסיון אישי בבריאות הנפש כנותני שירות ניתן למצוא כבר בצרפת של המאה ה-18 בבית החולים בניהולו של ז'אן באפטיסט פוסין. בשנות העשרים של המאה ה-20 הפסיכיאטר הנרי סטאק סאליבן שעבר בעצמו משבר ואשפוז פסיכיאטרי העסיק אנשים שהתמודדו עם הפרעות פסיכוטיות במחלקה הפסיכיאטרית אותה ניהל מתוך תפיסה מגובשת כי החוויות והידע שצברו יהפכו אותם לאנשי צוות רגישים ואמפתיים למטופלים. בשנות השמונים והתשעים של המאה ה20 ההעסקה של עמיתים-מומחים החלה לצבור תאוצה כחלק מהתגבשותה של תנועה צרכנית חזקה בבריאות הנפש ותהליכים חברתיים נוספים כגון: שחיקת הסמכות של "מומחים מסורתיים" (אנשי-מקצוע) והדגש הניתן במקצועות השיקום והטיפול ל"פרקטיקה ממוקדת אדם", אשר הגבירו את ההכרה בערך של ידע מניסיון אישי כידע לגיטימי ומשמעותי. בשנים אלה נפתחו מסגרות רבות אשר נוהלו ותופעלו בלבדית על ידי אנשים עם ידע מניסיון אישי (services run consumer). בנוסף, אנשים עם ידע מניסיון אישי החלו להשתלב במסגרות טיפול ושיקום "מס ורתיות" בתחילה כעוזרים לצוות המקצועי, אולם בהדרגה החלו לעצב את תפקיד העמית-המומחה כתפקיד נפרד ואוטונומי.
