תמיכת עמיתים בבריאות הנפש: משמשת לניצול, מקדמת שינוי או שניהם?
הפעם הראשונה שבה ניסיתי לכתוב על תמיכת עמיתים הייתה ב- ,1994 כאשר כתב היד נדחה מכתב-עת אקדמי בנימוק שמדובר ב"שטויות בלתי מבוססות". המאמר פורסם לבסוף חמש שנים מאוחר יותר ושימש את וועדת הנשיא לבריאות הנפש, כתמיכה להמלצותיה ליישם תמיכת עמיתים ברחבי ארה"ב. כיום, כאשר תמיכת עמיתים מגיעה לפרשת דרכים כלשהי, שתי התגובות הללו נותרו מאלפות. ראשית, עדיין ישנו צורך גדול בתמיכת עמיתים וחוסר במענה מספיק ברחבי ארה"ב. מדינות רבות מבטיחות כיסוי ביטוחי או מימון אחר לעבודה בתמיכת עמיתים. עם זאת, נותר באנשים צורך עצום לקבל את המסר כי החלמה היא אמיתית ואפשרית עבורם, ולהפיק תועלת מהתמיכה שעמיתים יכולים לספק. בו בזמן, נותרו אנשים בעלי השפעה במערכות בריאות הנפש הממשיכים לחשוב שתמיכת עמיתים – לצד כל דבר אחר הקשור לקונספט של "החלמה" – אינה יותר מ"שטויות בלתי מבוססות". לכך השלכות אפשרויות על עתידה של תמיכת עמיתים.
