בעיניים אחרות אל אותו האופק
בשלושת העשורים האחרונים, מספר גדל והולך של אנשים המתמודדים עם מוגבלות נפשית )להלן: מתמודדים( משתלבים כאנשי שיקום וטיפול מן המניין בצוותים של מסגרות שיקומיות וטיפוליות. במסגרות אלה הם משתפים פעולה עם אנשי מקצוע ומקיימים תהליכים של "יצירה משותפת", המבוססת על שילוב בין ידע מניסיון אישי לידע מקצועי פורמלי. עם זאת, כמעט שלא קיים מחקר המלווה פרקטיקה זו והיא נמצאת בשלבים ראשוניים של המשגה תיאורטית ומקצועית. מאמר זה עוסק בהנחיה משותפת של קבוצות טיפוליות על ידי עובדות סוציאליות ועמיתה־מומחית )מתמודדת המתמחה בשימוש בידע מניסיון אישי ככלי מקצועי( במסגרת עבודתן המשותפת במרכז לבריאות הנפש. המאמר בוחן את התהליכים האישיים, הדיאדיים והקבוצתיים שהתקיימו בקבוצות, תוך התמקדות ביצירה ובהנחיה המשותפת של המנחות. המאמר מבוסס על תשובות לשאלונים פתוחים שמילאו שלוש מנחות הקבוצות, אשר נותחו באופן איכותני־תמתי. מהממצאים עולה כי הנחיה משותפת של עובדות סוציאליות ועמיתים־מומחים כוללת אלמנטים ייחודיים, כגון עבודה עם ידע מניסיון אישי ורמות חשיפה גבוהות של העמיתה־המומחית, וכן סוגיות הקשורות ליחסי הכוחות בין ידע מניסיון אישי לידע מקצועי. מניתוח השאלונים עולה כי קשר אישי ומקצועי פתוח וכן בין המנחות, ועבודה המכבדת כל אחד מסוגי הידע ו"נותנת לו מקום", מסייעים להנחיה משותפת מוצלחת, מגבירים את ההפריה ההדדית בין סוגי הידע ומצמצמים אתגרים ואיומים על יחידת ההנחיה ועל הקבוצה. על בסיס הממצאים, אנו מציעים המשגה ראשונית של ארבעה מרכיבים מרכזיים שיש לתת עליהם את הדעת בהנחיה משותפת של עמיתים־מומחים ואנשי מקצוע.
