אנשים עם מוגבלות פסיכיאטרית - נגישות והשתתפות

לפני כמעט 10 שנים הייתה לי הזכות להיות המארח של ד"ר פטריסיה דייגן, במהלך ביקורה בירושלים. פטריסיה היא פסיכולוגית קלינית ואישה הסובלת מהפרעה פסיכיאטרית חמורה. היא ידועה כאחת הדמויות המובילות בעולם של התנועה הצרכנית בבריאות הנפש (...). במהלך ביקורה כאן, ובאמצע דו–שיח מעניין שהתקיים בינינו על מעמדם של אנשים עם מוגבלות פסיכיאטרית בעולם, הציגה להפתעתי את הרעיון הבא: "לפעמים אני חושבת שמצבם של אנשים עם מוגבלות פסיכיאטרית היה הרבה יותר טוב אם היו מאפשרים להם לחיות במדינה משלהם - המדינה ה–51 של ארצות הברית. מהלך זה יאפשר להם להתמודד טוב יותר עם הסטיגמה, והם יוכלו למצות הפוטנציאל האנושי הטמון בהם מבלי להסיר כל הזמן את המחסומים שקיימים בגלל עמדת החברה כלפיהם." אני, שדגלתי בתפיסת ההכלה (Inclusion) ולא בהפרדה (Segregation), נדהמתי מאמירה זו. אולם זו לא הייתה הפעם הראשונה בה שמעתי מתמודדים שמתבטאים באופן דומה מתוך ייאוש וכניעה למחירה של הסטיגמה. הסטיגמה נתפסת לעיתים ע"י המתמודדים כמחיר העיקרי שהם משלמים על היותם סובלים מליקויים פסיכיאטריים.

קרא עוד