פרספקטיבות של נותני שירותים על תעסוקה לאנשים עם מחלות נפש
תנועת ההחלמה ביססה את ההבנה כי אנשים עם מחלות נפש )להלן גם: מתמודדים( יכולים להוביל חיים פרודוקטיביים. בהקשר זה, תעסוקה נראית כאמצעי עיקרי להשתתפות בחברה, ומאפשרת לאנשים אלה לקבל מענה לרבים מהצרכים החומריים והחברתיים שלהם. תעסוקה גם נקשרה להפחתת סימפטומים פסיכיאטריים, לשימוש בשירותי בריאות הנפש, ולשיפור בדימוי העצמי. בקרב אנשים המקבלים שירותים בבריאות הנפש, 66% מבטאים רצון להיות מועסקים. עם זאת, רק כ15%- מהם אכן מועסקים בכל זמן נתון. גישור על הפער הזה נעשה סוגיה חשובה של מדיניות. המודל של השמה ותמיכה אינדיבידואלית בתעסוקה נתמכת )IPS :Support & Placement Individual )הוצעה כאסטרטגיה יעילה כדי לעזור למתמודדים להשיג ולשמר עבודות בשוק החופשי. עם זאת, קשה להבטיח מימון עבור תכניות IPS, ובמערכות שיכלו להבטיח את המימון, לפעמים קשה להגיע למספר מספיק של הפניות כדי לאפשר פתיחת תכניות. מחקר ראשוני שעסק בשימוש-חסר בשירותי תעסוקה נתמכת ייחס את מיעוט ההפניות לאמונות והעמדות של נותני שירותים בבריאות הנפש, שפועלים כשומרי-סף לתעסוקה נתמכת. מאמר זה מדווח על סקר חדש בקרב נותני שירותים בנוגע לפרספקטיבות שלהם על סוגיית התעסוקה עבור אנשים עם מחלות נפש.
