לוגו יוזמה
לפרוץ גבולות ומגבלות,
לשבור שיאים בכל פעם מחדש,
לשילוב מוצלח בקהילה

בעיניים פקוחות סקרניות ומתבוננות – מצאתי חלון הזדמנויות


הכותב: עמרי מרידור – מאמן ומלווה עסקי ותעסוקתי בתכנית "יוזמה", מתמודד עם מחלה נפשית ומהווה מקור ידע וכוח לצוות המאמנים. 

במשך שנה שלמה, מצאתי עצמי מגיע אל הבניין הזה שבזמנו, אף פעם לא הבנתי מה עושים בו, גם אחרי ששאלתי מספר פעמים. בכל פעם כזו סקרן כשאני, ליקטתי אל עיניי כל שיכלתי ועדיין, היה חלל אחד אותו תמיד פספסתי.

לאחר שהקמתי פרוייקט שיקום תעסוקתי בחברה אחת והבנתי תוך כדי עבודה בחברה אחרת שהמקום שלי כמלווה בשיקום הוא בתעסוקה בעיקר, התחלתי לחפש עבודה מתאימה. הייתי אז בתקופת מעבר תעסוקתית. וידעתי מראש לומר שאני רוצה עבודה בה איני קם רק אל עצמי בבוקר אלא קם למען חיים של אחרים.

אל הבניין הזה הגעתי כדי לפגוש את מי שהייתה המלווה שלי בפרוייקט צרכנים נותני שירות וכך לאחר שנה שאני מידי פעם מגיע אל המקום, לפתע מצאתי דלת בה לא הצלחתי להבחין קודם והאמינו לי, אני מהמתבוננים. היו מדרגות יורדות בהמשכה ומצאתי בי מספיק תעוזה לרדת למטה לא לפני שהבטתי האם מישהו רואה אותי. אני לא מהמקום ולא יודע אם מותר בכלל. נעמדתי באמצע החלל ומיד הבנתי שעוסקים בו באמנות. אפילו לא הבנתי איך ומה ומי בכלל. אמרתי לעצמי: "נחמד. ממש, ממש נחמד". עברו שבועיים ובאתי לפגוש שוב את המלווה שלי. שוב היה רגע להמתין. שוב ירדתי אל חלל האמנות. עמדתי באמצע ומשהו באוויר המקום עטף אותי בנעים ואמרתי לעצמי: "אני רוצה"!! וזהו. יצאתי משם. הלכתי לפגישה והביתה אחריה. מספר ימים אחרי זה מתקשרת אליי המלווה שלי מצרכנים נותני שירות ואומרת כך: "עמרי מחפשים בסטודיו האמנות שביוזמה מדריך. אולי תיגש לראיון ותגיש קורות חיים"?! מיד עניתי: "בטח", למרות שלא הייתי בטוח במאה אחוז במה מדובר. הגעתי לראיון. אמרו לי שאני אפגוש את היאלי. אני זוכר את הרגע שנכנסתי לחדר. אני נשבע שאני לא זוכר מה היה ממש אחרי זה. אני כן יודע שיצאתי משם אדם מאושר שחש שהיקום ממש מקשיב לפעמים אם מבקשים ממש יפה ושזכיתי בעבודה חדשה שקרובה ללבי.

כך התחלתי; שלושה ימים בשבוע. 13 שעות שבועיות, מדריך בסטודיו אבני דרך. וסקרן ומתבונן כמו שאני, ידעתי לזהות צרכים שהיו בסביבה. מלווה אשר היתה זקוקה לעתים תכופות לייעוץ עסקי בנוגע ללקוחות אותם היא ליוותה, מצאה בי תמיד כתובת להתייעצות, מקומות בהן זיהיתי כי אוכל לעזור, גייסתי עצמי אליהם, מתחתי לאט, לאט את גבולותיי שלי עד הרגע בו חשתי בטוח מספיק לגשת אל מנהלתי עם תכנית עסקית שרשמתי פעם כשאני אומר לה "זה חלק ממה שאני יודע לעשות" ובורח במבוכה. עבר זמן והמשכתי בעיניים פקוחות וסקרניות והמשכתי למתוח מעט את גבולותיי. היום כבר לא בסטודיו אבל עם 21 לקוחות, רובם עסקיים. עדיין, בעיניים פקוחות, סקרניות ומתבוננות כתמיד, ממשיך לבנות ולהבנות ולא רק למען עצמי לבדי.