לוגו יוזמה
לפרוץ גבולות ומגבלות,
לשבור שיאים בכל פעם מחדש,
לשילוב מוצלח בקהילה

סיפור אישי ומשפחתי בשני חלקים


זהבה, צרכנית נותנת שירות

27.3.2011

"חשבתי איך זה שלחניך שלי אני מקשיבה, מבינה את המצב שלו, יש לי סבלנות אליו ואני חושבת הרבה איך לקדם אותו, להעסיק אותו, והכל בסבלנות ואמפתיה. והבן שלי – אני רק דורשת ממנו. שיהיה כמוני, חרוץ, מתפקד. מסתבר שכל אדם הוא עולם ומלואו, והבן שלי – הוא אדם נפרד, הוא אחר, לא דומה לי. לחץ עליו לא יועיל, אלא רק יפגע בו וייאש אותו.

למה אני כועסת על הבן שלי שהוא עצלן, פרזיט, אבל ההגדרות האלו לא תקפות כלפי המטופלים שלי?

נתתי לבן שלי דוגמא מהחניך שלי – כשאני באה הוא מעשן רק בחוץ ויש לו סבלנות להיות איתי בלי לעשן. הבן שלי כעס: למה אני לא יכולה "לסבול קצת" את העישון שלו (וזו רק דוגמא) ולא להתנגד לו כל כך, פשוט להיות אתו. ובכל זאת, הוא הפסיק לעשן בדירה שלו כשאני נמצאת, והבין שאני סובלת מהעישון שלו, ואני הקציתי לו "אזור עישון" בביתי.

התחלתי להקשיב לו יותר ולהיות פחות שתלטנית ולהכיר בשגיאות שלי כלפיו. לפעמים הוא צודק! ואני צריכה להתנצל על התנהגותי.

הבנתי דרך העבודה עם החניכים שלי שיש קשיים שונים, דרכי התמודדות שונות, יכולות שונות. נהייתי סלחנית יותר כלפי הבן שלי ולמדתי לראות יותר את הצדדים הבריאים והטובים שבו."

13.2.18

אני אמא, אני מתמודדת, אני אמא למתמודד, אני צרכנית נותנת שירות. איך כל הזהויות האלו שבי נפגשות? איפה אני היום?

הכל דינמי בחיים. למדתי בהתמודדות האישית שלי וההתמודדות המשותפת שלי ושל הבן המתמודד שלי שהזמן משנה אותנו, כל אחד בקצב שלו. והתקווה שלא עוזבת היא ש"הכל לטובה". זאת התקווה שממריצה אותנו לקראת חיים טובים יותר, בכיוון "האושר האפשרי".

אתחיל בתור "צרכנית נותנת שירות" – מקצוע ש"מגדל" אותי ונותן אין סוף אפשרויות של לימוד והתפתחות אישית והכרה של האחר תוך היערכות להתאים את עצמי אליו ולעזור לו בצורה טובה ביותר כדי לקדם אותו בדרכו השיקומית. אני פנסיונרית עכשיו אבל ממשיכה לעבוד עם שני משתקמים. אחת מהם, שאני סומכת שלה כבר 6! שנים, טענה בתחילת היכרותנו שהיא מעדיפה קשר "רק עם בריאים... והנה לאחרונה (ואולי אני יכולה כאן לטפוח לעצמי על השכם...) נעשתה חברה ב"יאללה מבלים", משתתפת בפעילויות עם המשתקמים האחרים, ואפילו התיידדה עם חברה מתמודדת ומשפחתה ומזמינה אותם לביתה ומארחת בהצלחה ועונג לשני הצדדים.

והבן שלי... הוא אינטליגנטי, חברותי ומוכשר! (בתחום המוזיקה). פתאום אני יכולה לראות ולומר את הדברים האלו עליו. לראות את החשיבות שלהם. ולא כבעבר – להתמקד רק בשלילי ו"הראוי לשינוי" אצלו. הוא פשוט being ואני doing. והכי חכם אצלו, גילוי לב, האבחנה.

אני אפוטרופוסית שלו עכשיו – וזה קשה... לאמא יותר מאשר לזר, כי אני מעורבת רגשית. והוא אומר לי: "אימא, את שולטת בי, את מדכאה אותי". זה כואב לשמוע, אבל גם ממריץ לשנות. אני נמצאת כ- 7 שנים בטיפול של עו"ס מטפלת ונעזרת גם במלווה שלי בצרכנים נותני שירות. אבל משפט כזה מפי בני עושה את השינוי הכי גדול. הצורך שלי להיות אימא יותר טובה. בן אדם יותר טוב. תופס תאוצה. שמתי לב (גם זה בעקבות אבחנה של בני) שטון הדיבור שלי כלפיו הוא לא טון הדיבור שלי עם "מטופליי" ושיניתי אותו!!! בכוונה מראש אני נרגעת (מטבעי אני אימפולסיבית) ומשנה את הטון התוקפני שלי לטון סבלני, להקשבה לבני. ו... מגלה אותו! וזה מעניין ומקרב ומאלף דרישות. שנינו נאבקים לקשר טוב ביננו, ובמסגרת זו אני מוכנה לוותר (זה בינתיים "בבדיקה" של שנינו) על האפוטרופסות שלי לטובת אפוטרופוס של המדינה. או "לרכך" את האפוטרופסות שלי ולתת לו יותר שליטה בכסף שלו. וגם להיות פתוחה ללבטים שלו עכשיו לעבור לת"א למפעל מוגן לאמנים. או להשתלבות בפעילות המוזיקלית שמציעים לו "יאללה מבלים".

לדעתי, אין דבר מעניין ומאתגר יותר מאשר לעבוד עם אנשים, "לגעת בנפשם". זה טעם החיים, עם לקוחותיי ועם בני.

לקריאה נוספת על תכנית "צרכנים נותני שירות" לחץ כאן