לוגו יוזמה
לפרוץ גבולות ומגבלות,
לשבור שיאים בכל פעם מחדש,
לשילוב מוצלח בקהילה

להעז לצאת לדרך


להעז לצאת לדרך

ביום בהיר אחד, כשהייתי בת 37, החלטתי שהגיע הזמן לעשות שינוי.  השינוי שכיוונתי אליו היה בתחום התעסוקה. הבטחתי לעצמי שעד לגיל 40, אהיה במקום אחר.

חתרתי לשם במלוא הכוח, וכך היה.

חלק מהעניין היה להפסיק לעבוד בעבודה בה מרכז הכובד הוא עיסוק ב"חומר" ב"פיזיות". קדמו לכך מספר שנים של עבודה בתחום המסעדנות.

בשנים בהם עבדתי במסעדה, הרגשתי שאני מזינה אנשים במזון ל"גוף", הבישולים שלי תובלו בהמון אהבה, הגשתי לסועדים את הצלחות המלאות בכל טוב, בעיניים נוצצות. אבל הרגשתי כמיטב הקלישאה שחסר לי תבלין...אישי, שלי!  התחזק בי הרצון לעבוד עם אנשים לא רק דרך המזון הגופני אלא באמצעות הקשר , המבט בעיניים, היחס, ההקשבה.

כשהגשתי אוכל לסועדים שהגיעו מדי יום, חשתי שאני ממלאה אותם באהבה. הכרת התודה שקיבלתי מהם הדהדה לי תקופה ארוכה, חשתי שיש עוד מעבר למפגש הקצר בין הגשת מנות לפינויי שולחנות, אז הבנתי שכל רצוני מתחדד לכדי מתן מזון לנפש. לנשמה.

כך עם התובנה הזו ורבות נוספות התחלתי לעבוד בהדרגה בעבודות שונות ומגוונות עם אנשים... עשיתי הכל ומהכל. וגילתי שעבודה עם אנשים עושה לי טוב. ניסיתי להבין ולהעמיק יותר מה יש בעבודה זו שבה אני מרגישה שאני משמעותית, שאני מצליחה להגיע לאנשים, שיש משהו נוסף שאני מביאה לעבודה.

בהמשך, עבדתי בין היתר גם כמדריכת שיקום בדיור, נחשפתי לעולם השיקום מצידו האחר של אותו מטבע, והחלתי לקבל ליווי תעסוקתי של התכנית "צרכנים נותני שירות". במהלך הליווי נחשפתי לסוגיות ייחודיות שעוסקות בדיוק בשאלות איתן אני נתקלת, בחידוד היכולת שלי להעניק מניסיוני לאחרים. שם הבנתי על עצמי כמה דברים חשובים, שאני יכולה! ושזו רק יריית הפתיחה שלי...

צעד משמעותי נוסף קרה כשסיימתי בהצלחה קורס צנ"ש בבית הספר לשיקום. שם נפגשתי לראשונה עם חיזוקים רחבים מסביבה ניטרלית, באופן יחסי, אך סביבה שהדהדה עבורי את ההבנה העמוקה שזהו הייעוד שלי. שם גם ברור היה לי שהניסיון האישי שלי חשוב ככל שיהיה, אינו מספיק. שיש מקום וחשיבות ללמוד ולהתמקצע.  להמשיג תהליכים שאני עוברת עם עצמי, עם הדיירים שאני מלווה ולהבין כיצד אני יכולה לתרום לקידומם.

הרבה בזכות הדחיפה, התמיכה והאמונה הרבה שאני מקבלת מהאנשים סביבי. אני שואבת כוחות ממשפחתי, מחבריי, מעמיתיי לעבודה ומהליווי הצמוד .

כיום, אני כבר בת 42, עוסקת ועובדת רק בשיקום. אט אט צמצמתי לחלוטין את כל מגוון העבודות, מתוך החלטה להתמקד במה שאני טובה בו. במה שמשמח אותי. במה שמעניק לי משמעות ותקווה שאפשר. רק צריך לצאת לדרך !

צרכנית נותנת שירות.