לוגו יוזמה
לפרוץ גבולות ומגבלות,
לשבור שיאים בכל פעם מחדש,
לשילוב מוצלח בקהילה

ידע זה כוח


ידע זה כוח

שמי עליזה שעיה, בת 53, גרושה, מתגוררת בעפולה ואני מתמודדת עם מגבלה נפשית. אובחנתי בעקבות משבר שעברתי לפני כ 11 שנים:

שבועיים לפני חג הפסח, אמי נהרגה בתאונת דרכים ולאחר כשבעה חודשים, בחג סוכות, אבי נפטר ממחלה.

בזמן שישבתי שבעה על אמי, החלו לעלות לי זיכרונות מהילדות אותם הדחקתי הרבה שנים. היה לי קשה מאוד להתמודד עם הזיכרונות שצפו, ניסיתי לקבל תמיכה מאחיי, אך לא קיבלתי עזרה מהם והרגשתי כי אני לבד.

לאחר השבעה, פניתי לקבלת עזרה מרופא המשפחה במרפאה ובהמשך פניתי אף למיון, הרגשתי דחויה וכי אף אחד אינו מבין מה עובר עליי, כולם שלחו אותי הביתה עם כדורי הרגעה. לאחר תקופה של כ- 7 חודשים, בה חיפשתי מענה למצבי, וקצת לפני חג הסוכות באותה שנה, אבי נפטר ובמהלך השבעה על אבי, חשתי כי תהום נפערת מולי וביצעתי ניסיון אובדני.

בעקבות ניסיון זה, ולאחר יומיים מתחילת השבעה על אבי, אושפזתי בבי"ח העמק בעפולה והתחלתי לקבל טיפול למצבי.

תחילה קיבלתי טיפול תרופתי ושיחתי ובמשך למעלה מ 4 שנים, לא ידעתי כי יש לי זכויות, אף אחד מאנשי השיקום אותם פגשתי, לא סיפר לי על סל שיקום. לאחר 4 שנים, אושפזתי שוב, ואז ביקשתי עזרה במציאת עבודה שתתאים לי ורק אז נחשפתי לידיעה כי אני כנראה זכאית לסל שיקום. בהמשך עשיתי את כל התהליך הנדרש ובסופו של דבר הוכרתי עם אחוזי נכות וכזכאית לשירותי סל שיקום. קיבלתי שירות של תעסוקה נתמכת ושירותי חונכות. בהמשך רכזת התעסוקה שלי, הפנתה אותי ל"עמיתים" – תוכנית בשירות החברה למתנ"סים ומשרד הבריאות לעזור לאנשים עם מגבלה נפשית להשתלב בקהילה במסגרת של פעילויות פנאי, שם למעשה חשתי כי התחיל תהליך השיקום שלי.

בתחילה, השתתפתי בחוג ציור, יצאתי לתיאטרון, להופעה, והתחלתי להנות מהדברים הקטנים בחיים. הרגשתי מעט נחת ושקט, כל פעם כשהייתי פעילה בחוג שאהבתי ובהדרגה חזר אלי הביטחון העצמי שלי והתחלתי להרגיש טוב עם עצמי. במקביל, התחלתי להתנדב ב"קהילה נגישה" רב נכותית, כאשר אני הבאתי לקבוצה את הנכות הנפשית שלי שלא היתה מיוצגת שם טרם הגעתי. שם השתלבתי בפעילויות חברתיות למען הקהילה.

במקביל להשתתפותי בתוכנית "עמיתים", התחלתי לעבוד בשוק החופשי. עבדתי בסוכנות לביטוח, תחילה כמתייקת מסמכים בתיקים ובהדרגה הפכתי לעזר עבור הרפרנטיות במשרד וקיבלתי אחריות רבה יותר ויותר. עם הזמן, החברה צמחה, נפתחה מחלקת גביית שכירים אשר הייתי אחראית עליה. לאחר כ- 4 שנים בעבודה, החלטתי לעשות שינוי תעסוקתי, התייעצתי עם הרכזת שליוותה אותי  ב"עמיתים" שהמליצה לי ללמוד את הקורס של "עמיתים לזכויות".

היום אני מסבירנית של "עמיתים לזכויות" ומעבירה הסברות בפני מתמודדים, אנשי שיקום, רכזים של עמיתים, מעגלי שיח וגם בכנס של משרד הבריאות.

אני מרגישה שאני כצרכנית נותנת שירות יכולה להחזיר למערכת שעזרה לי להגיע למקום שאני נמצאת בו היום. כמו כן, כיום אני מלווה ע"י רכזת תעסוקתית של התוכנית "צרכנים נותני שירות" העוזרת לי להתמודד עם סוגיות העולות בעולם התעסוקתי שלי.

התהליך אותו עברתי ב"עמיתים לזכויות" עזר לי להתבונן פנימה לתוך עצמי ולהבין שזה מה שנועדתי לו. אני מביאה את עצמי לידי ביטוי, אני מנגישה למתמודדים ולמתעניינים בכלל, מידע חשוב לו אני לא זכיתי. תמיד אני מרגישה בהסברות אותן אני מעבירה כי עדיין אני מצליחה לחדש לאנשים עם אינפורמציה שאני מנגישה להם עליה לא ידעו לפני כן.

היום כשאני מסיימת הסברה, יש לי חיוך ענק על פניי, אני מרגישה תעצומות גדולות ורגשות חזקים של שמחה וסיפוק. פתאום יש לי כוח לשנות ולעצב חיי אנשים שלא חשבו שיצליחו ואני ההוכחה שכל אחד יכול, הוא רק צריך לרצות. במהלך הקורס ובמהלך העבודה בפועל, אני נהנית מתמיכתן של רכזות הקורס שתמכו והאמינו בי ונתנו לי כלים להצליח.

אני מרגישה שליחות, לעזור לאנשים במצבי ומעבר לכך אני רואה איך אנשים רוצים לדעת, ממש צמאים לידע ושואלים שאלות ומבינים כי מיצוי הזכויות יכול להקל עליהם להשתלב בקהילה ולהגיע להחלמה, שיקום וחיים מלאים ומספקים.

נכון, תמיד, אבל תמיד, לפני החגים, יש ירידה במצב הרוח, אין את האפשרות לחגוג כמו פעם. יחד עם זאת, אחת לשנתיים אני חוגגת בחיק משפחתי (ילדיי, חתני ונכדי המקסים) ובוחרת להנות בשנה זאת עם אהוביי, להיות עסוקה בהכנת מטעמים ועיצוב שולחן החג. בשנה בה איני חוגגת עם משפחתי, אני תמיד מזכירה לעצמי שאין צורך לחזור אחורה, צריך להתקדם ולראות מה מצפה לנו בעיקול הבא של החיים.

חג שמח אנשים ושנה טובה.

עליזה.