לוגו יוזמה
לפרוץ גבולות ומגבלות,
לשבור שיאים בכל פעם מחדש,
לשילוב מוצלח בקהילה

צרכן נותן שירות כייעוד המעניק משמעות לחיים


שלום, שמי יעל. אני חונכת וסומכת נפגעי נפש בחברת "חונכות וסומכות". אני מקבלת ליווי של התכנית "צרכנים נותני שרות". למעשה בחרתי את העבודה לפני כניסתי לתכנית. בער בי מכל מיני סיבות שאפרט בהמשך והקשורות לאלמנט המשמעות בחיי לנסות ולעזור לנפגעי נפש בחייהם היום יומיים ובסיטואציות קיצון. בטור זה ברצוני לכתוב על נושא קצת רציני אבל נוכח בחייו של כל אדם - משמעות החיים בהקשר לעבודה.אעסוק במשמעות העבודה בשבילי כצרכנית נותנת שירות, ובקיצור - צנ"שית. אני מאמינה שצנ"שים ואנשי שיקום רבים ובהחלט גם נפגעי נפש יזדהו עם הכתוב. כי מי מאתנו לא שואף למציאת פשר ומשמעות בחיים? מי מאתנו לא שואף למצוא פשר ומשמעות בעבודתו?

ראשית, למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים את צמד המילים המפוצץ הזה: "משמעות החיים"? ויקיפדיה מגדירה את משמעות החיים כ"מונח המתייחס לתהייה הפילוסופית על סיבתו ומטרתו של הקיום בכלל, והקיום האנושי בפרט".אפרוש כאן את השקפת עולמי: בעיניי סיבתו ומטרתו של הקיום הכללי והאנושי הוא שיכלול ועידון של הקיים- כשהכיוון הוא להשיג עבור עצמנו ובכלליות עולם טוב יותר משוכלל יותר ומעודן יותר. זה האני המאמין שלי ואני משתדלת לפעול לפיו בחיי היום יום שלי. כשמדובר בלעזור לנפגע נפש אחד ספציפי - אז אולי התשובה לגבי מה נדרש מאתנו יותר ברורה ופרמטרים כמו מידת הכרותינו עם האדם, חזקותיו וקשייו נכנסים לתמונה. וכשמדובר בלהיטיב עם אוכלוסייה מסוימת, ובמקרה שעליו אני מדברת - בלהיטיב עם אוכלוסיית נפגעי הנפש במדינה, מה צריך לעשות? זו שאלה גדולה. גדולה אמרתי? ענקית!!! מורכבת, ובעלת תשובות מכמה וכמה רבדים ואספקטים.

לאחר שהצגתי את שאיפתי האוטופית והבומבסטית לעולם מעודן ומשוכלל יותר, אתפנה לניפוץ "פרה קדושה" הדורשת למען ניפוצה קורטוב של כנות עצמית: כולנו, כל האנשים שמטרת עבודתם היא לעזור, לשרת או לטפל באדם אחר, נמשכים לתחום עבודתם - מכיוון שהם שואפים, בין השאר, לשני סוגי משמעות הקשורים להם עצמם. כן, קראתם נכון, להם עצמם - לא לאחר, לא לאדם המקבל את השירות או הנעזר. עד שלא נודה בכך בפני עצמנו - לא נהיה אמתיים, כנים ואותנטיים עם עצמנו ועם הסביבה. קרה שנמשכתי לשיחה יותר עמוקה מהרגיל עם חניכה. היא אמרה במהלך השיחה שלמעשה כל האנשים שעוזרים לאחרים הם בין השאר משרתים צרכים או אינטרסים שקשורים להם עצמם. הסכמתי אתה,והיא הופתעה מתגובתי ואמרה שלא כל האנשים שתפקידם לעזור לאנשים אחרים מודים בזה שהם עושים את זה גם למען עצמם. הרגשתי שעצם זה שאפשרתי לעצמי להיות כנה באותה נקודה עם החניכה - קירב אותי לעצמי וקירב אותי רגשית לחניכה.

כשאני כותבת סוגי משמעות הקשורים לאדם עצמו אני מתכוונת בעיקר לסוגי המשמעות של הדוניזם (נהנתנות) ומימוש עצמי.

הדוניזם (נהנתנות)- "לפי השקפה זו, המטרה בחיים היא לחיות חיים מלאים, לשמר את תחושת הפלא וההפתעה מנס החיים, לצלול לקצב הטבעי של החיים, לחפש תענוגות במשמעות העמוקה ביותר." (א. יאלום, 1980). בחרתי לחנוך ולסמוך אנשים פשוט מכיוון שאני נהנית להיות באינטראקציה של אחד לאחד עם אנשים...אני נהנית לדבר איתם בפרטיות, נהנית מלשחק איתם, מלטייל איתם וכדומה.

מימוש עצמי - "מקור נוסף למשמעות אישית הוא באמונה שבני אדם חייבים לחתור לממש את עצמם, שהם חייבים להקדיש עצמם למימוש הפוטנציאל הטמון בהם..."(א. יאלום, 1980). גם בי כמו בכל בחורה צעירה בתחילת דרכה בעולם העבודה ובחיים בכלל בערה ועדיין בוערת האש מבפנים שמורה לי לנסות והתפתח עד כמה שרק אוכל. כמו עץ שמצמיח ענפיו עד הכי רחב וגבוה שהוא מסוגל. לפעמים ההודאה בפני עצמנו (אנשים שמטרתם לשרת אחרים או לטפל בהם) כי למעשה אנחנו עושים משהו שאנחנו נהנים ממנו הנאה אישית ושאנחנו רוצים על ידי מעשים אלו להגיע למימוש מקסימאלי של עצמנו- היא אינה קלה או אינה נוחה. ואני מעודדת ורואה בחיוב הכרה של צד זה בעצמנו כי לדעתי משם הכול מתחיל והתכחשות למקור הדברים חוטאת לאמת.

סוגי משמעות נוספים המניעים אותי בבחירת עבודה הם:

אלטרואיזם (זולתנות)-  אלטרואיזם (זולתנות) היא נטייה, רצון או תכונה של עזרה לזולת, המתבטאת בהתנהגות המסבה טוב למישהו אחר ללא תמורה" (ויקיפדיה, ערך אלטרואיזם, זולתנות). יש בי רצון להיטיב עם החניכים שאיתם אני עובדת. דבר זה מתקשר להשקפת עולמי אותה פרסתי בתחילת הטור. לפעמים הדבר גורר דילמות של עד כמה זה נכון ומקצועי לתת מעצמי עבור החניכה. איפה נמצא הגבול? למשל יש לי חניכה שאני יודעת שהיא מאוד מתקשה בנסיעות ארוכות ומסורבלות באוטובוסים, הכוונה לנסיעות המצריכות החלפת כמה אוטובוסים והתייבשות בשמש הקופחת של הקיץ הישראלי או קפיאה מקור בחורף (כל עונה ואתגריה). מאוד "מדגדג לי בין האצבעות" לשלם על מונית ספישל עבורה ולספר לעצמי שבעצם נתתי צדקה. הוצאתי את הכסף שעזר לה בפועל. שבמו עיניי ראיתי שעזר לה. אבל האם זה נכון מקצועית? לא בטוח. אני משוכנעת שאנשי שיקום אחרים נתקלו כמוני בסיטואציות כאלה ש"דיגדג" להם לעזור טיפה יותר ממה שנכון או ממה שרצוי.

התמסרות למטרה- לסוג משמעות זה אני מאוד מתחברת וקרוב לוודאי שגם אתם, "האדם הופך למה שהוא בזכות המטרה שהוא מאמץ לעצמו" (א. יאלום, 1980). אנשים בוחרים לעצמם מטרה (או שהיא בוחרת אותם...) והיא הדלק המניע אותם.לדוגמא, הייתה לי חניכה שהתקשתה לקום בבקרים, יצא המקרה וגם אני לא טיפוס של השכמות מוקדמות בבוקר. למענה ולמען הצלחתה וכן- גם עבורי, הצלחתי לקום ולפגוש אותה בשעות הבוקר, ועיתים גם בשעות הבוקר המוקדמות! יש משהו בעשיית החשבון של 1+1 שיוצא יותר מ-2 כשאתה מצוות צנ"ש העוזר לנפגע נפש. יעידו על כך רכזות סומכות וחונכות רבות. משהו באחוות הגורל, בהבנה העמוקה שלהמקום הרגשי של החניך, ברצון החזק מאוד להצליח למענו. רצון שמוכיח את עצמו פעם אחר פעם ולאורך זמן.

יצירתיות- "ליצור משהו שיש בו חידוש, יופי והרמוניה יכול לשמש תרופת נגד חזקה  וחשובה כנגד חוסר משמעות." (א. יאלום, 1980). אני אוהבת מאוד אומנות ובמיוחד רישום וציור. זה נחמד לדמיין כי כל מפגש עם חניכה הוא כמו דף חלק ולבן ושבאמצעות תגובותינו אחת לשנייה ומעשינו אנחנו ממלאות את הדף במשהו שיש בו חידוש– לדוגמא, מעלות רעיונות חדשים בדבר איך אפשר להתגבר על מכשול מסוים המעכב את השיקום הנפשי או איך היופי וההרמוניה משתקפים במלל או ביחסים השיקומיים שבנינו וכמו יוצרות תמונה מלאה וחדשה כל מפגש מחדש ואפילו סוג של "תמונת - על" של כל החונכות.

אני מאחלת לכולנו שעבודתנו וחיינו יהיו מאוד משמעותיים ומספקים עבורנו. ואיך אפשר לדבר על משמעות ללא ציטוט מסכם וחכם של ויקטור פראנקל מחבר הספר "האדם מחפש משמעות" והוגה תורת הלוגותרפיה: "אין אנו ממציאים את פשר קיומנו, אלא בעצם - רק מגלים אותו". (ו. פרנקל 1946) ותהליך הגילוי אינו שלם לעולם...הוא נמשך ונמשך עד נשמתנו האחרונה.

 

בבליוגרפיה

א.      יאלום, (1980), פסיכותרפיה אקזיסטנציאלית, כנרת.

ו. פרנקל, (1946), האדם מחפש משמעות, דביר