מאדם אבוד לחיים בעלי משמעות

אינני יודעת מתי התחילו החיים שלי להפוך למשמעותיים יותר. אני יודעת, שתקופה ארוכה מאוד חייתי חיים שלא ראיתי הרבה טעם לחיותם. חיים בודדים מאוד, מייאשים מאוד כאשר מידי פעם אני מנסה לקחת חלק בעולם ה"נורמלי", אך ברוב המקרים לא מצליחה להבין את החוקים של עולם זה בצורה מספקת על מנת להשתלב בו שילוב מלא, או לכל הפחות שילוב מספק. אני זוכרת את עצמי, לאורך רוב חיי כאדם שונה מאנשים סביבי. תחושה שאני יכולה לתאר כחיים "על יד". לא חלק מהמציאות של כולם. אם כילדה, או כמתבגרת, תמיד היה בי את אותו "משהו" שהפך אותי לשונה מקבוצת בני גילי. אמנם, היו לי חברים, הצלחתי בלימודים, ובכל זאת, משהו שם היה שונה. למרות כל מאמצי, עדיין לא הייתי כמו כולם.